"רעפי מרסיי" הוא השם שניתן לרעפים שיובאו לארץ מצרפת ממפעלים שהוקמו במחצית המאה התשע עשרה בסביבות העיר מרסיי.
הסיפור של רעפי מרסיי מתחיל בהנחת קו רכבת ממרסיי לאבניון, בשנת 1840. במהלך הנחת הקו, קרוב למרסיי, נתקלו הסוללים במרבצי חמרה גדולים מאד המתאימים ליצור רעפים. במקביל לכך, פיתחו בגרמניה תנור שרפה חדשני לחמר ("תנור טבעת") מה שגרם להוזלה משמעותית ביצור רעפים. מכאן ועד הקמת מפעלים הייתה הדרך קצרה.
יצוא תפוזים באותה התקופה מהארץ נעשה מנמל יפו ומכאן השם שניתן לתפוזים בארצות אליהן יובאו, תפוזי "JAFFA" ושם זה השתרש כשם לתפוז מא"י לשנים ארוכות. יצוא התפוזים לצרפת הביא ליבוא הרעפים ממנה לארץ גם כמהלך המייצב את האוניות בדרכן לארץ בהיות הרעפים משקל מייצב לאוניות הריקות בכיוון ההפוך, דהיינו ממרסיי לפלסטינה (א"י) וכך גם ל"הצפת" הארץ ב"רעפי מרסיי".
הבאתם לארץ החלה לערך בשנת 1905 והמשיכה עד לשנת 1935 ויותר. גגות הישובים בראש פינה, יסוד המעלה, ירושלים, יפו ועוד כוסו ברעפים אדומים שהיוו חיפוי חדש, חזק, אמין לעומת החיפויים שרווחו אז וכך החליף את חיפוי הגגות "המסורתי" (פח, אבן, עץ) וצבעו כך את נוף ישובים אלו באדום.
רשימת מפעלים שיצרו רעפים

בעקבות הגילוי הוקמו ב-23 מפעלים באזור שייצרו רעפיי חימר. כול מפעל אימצץ לעצמו צורה, שהפכה לסמל, ללוגו שלה. כל מפעל הטביע את הצורה שלו, הלוגו, על הרעפים שייצר. בכך אוסף הרעפים נהפך גם לאיסוף ומיפוי הצורות השונות שהיו קיימים בשוק שייצגו את המפעלים השונים.
ברשותי רעפים (שלמים ויפים) של 11 יצרני הרעפים הבאים:
1. האחים רו, סמלם לב ובתוכו מספר. הרוב המכריע יופיע עם מס' 1. מס' 2 הינו נדיר
2. סוסיטה ג'נרל, סמל המפעל, כף יד
3. גושארד קארוין, סמל המפעל, דבורה
4. האחים מרטין. סמלם פרפר
5. האחים ריי. סמלם נחשים מלפפים עמוד שבראשו כנפים.
6. אנטואן סאקומה. הסמל הוא עוגן
7. האחים גושארד. סמלם אריה
8. ארנו אטיין. הסמל הוא צלב מלטזי
9. פייר סאקומה. הסמל הוא כוכב. כך גם הסמל של פייר מורל, יצרן שלא ברשותי
10. סייג סוסיאל. הסמל, ברבור
11. ז'ול דאוד. חצי סהר
האחים רו (ROUX FRÈRES)

רעפים שוכבים של האחרים רו

סוסיאטה ג'נרל (Société Générale Des Tuileries De Marseille)

גושארד קארוין (GUICHARD CARVIN)


האחים מרטין (MARTIN FRÈRES)


האחים ריי (REY FRÈRES)

אנטואן סאקומה (ANTOINE SACOMAN)

האחים גושארד (GUICHARD FRÈRES)

ארנו אטיין (ARNAUD ÈTIENNE)

פייר סאקומה (PIERRE SACOMAN)

סייג סוסיאל (SIEGE SOCÏAL)

ג'ול דאוד (JULES DAUDÈ)

רעפי א"י - יחיאל מיכל שטיינברג וממשיכו, מפעל חסין אש ובית היתומים שנלר
יחיאל מיכל שטיינברג
בשנת 1923 הקים יחיאל מיכל שטיינברג במוצא, ב"בית האדום" מפעל לרעפים וללבני שמוט במחשבה להתחרות ברעפי מרסיי המיובאים. הקמת המפעל במוצא נעשה לאחר גילוי חרסית באזור.
למרות שיבוא רעפי מרסיי היה כרוך בהוצאות ההובלה הימית שלהם, מה שהשפיע על מחירם, לרעפים שייצר מ. שטיינברג לא היה ביקוש ובשנת 1949 עם מותו של מ. שטיינברג המפעל נסגר.
מפעל זה נפתח מחדש לאחר מות יחיאל מיכל שטיינברג ע"י בעלים חדשים (שמם לא ידוע) ונסגר סופית ב- 1970.
ברשותי רעפים ממפעל הרעפים מ. שטיינברג שבמוצא ואבן שמוט אחת.
הפריטים נאספו בין השנים 1980-2000.



רעפים של מפעל חסין אש
הוקם בבאר שבע בשנת 1960 והפך ליצרן הרעפים הגדול בארץ. יצר גם לבנים ולבני שמוט.


רעפי בית היתומים שנלר
רעף שיוצר בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 ב"בית היתומים הסורי שנלר".
הכתובת המוטבעת בו היא: S.W Dampfziegelei. ופרושה: בית היתומים שנלר (ר"ת), מפעל הקיטור ליצור רעפים, ירושלים.
